בלוג אישי (מערכתי)

עמוד: () 1 2 3 4 ()
פרסום זה זמין ל"אורחים"

דראפט ראשון

 
תמונה של יערה חדר
על ידי יערה חדר בתאריך 24/05/2017, 00:17
פרסום זה זמין ל"אורחים"

באדי ביום המשפחה:)

 
תמונה של חן גולן
על ידי חן גולן בתאריך 18/05/2017, 15:31
תמונה של עמית רום
על ידי עמית רום בתאריך 17/05/2017, 18:42
פרסום זה זמין ל"אורחים"

סרוק מתוך כרך א

תגים:
 
פרסום זה זמין ל"אורחים"

Liebman Jacobs, J. 2002. Hidden Heritage: The Legacy of the Crypto-Jews, Berkeley: University of California Press: 21-41

 

בקרב היהודים ישנה תופעה מתועדת מזה מאות שנים של שמירה סודית של המסורת והזהות היהודית, וכל זאת כהישמרות מפני החשיפה של היהודיות בפני העולם הסובב. תופעת הזיכרון הסודי הקולקטיבי קיבלה התייחסות מחקרית עוד בגרמניה של לפני מלחמה"ע ה-,2 כאשר אצל החוקרים עמדה ההנחה שישנה דינמיקה מסוימת של קבוצות המקיימות סוג של זיכרון סודי. שורשיו של הזיכרון הסודי טמון בהכרה שיש להימנע מהיחשפות בסביבה הלא יהודית כאנשים יהודים.

שנאת היהודים מראשית ימי הביניים קיבלה נופח דתי. ראשי הכנסייה ושליטים מונרכיים ומקומיים נהגו בהאשמת היהודים ברצח המשיח הנוצרי ישוע. שנאה תאולוגית ליוותה איבה זו כלפי היהודים, ואף המלכים והשליטים באירופה השתמשו בהצדקה התאולוגית הנוצרית כדי לפגוע באוכלוסייה היהודית. היהודים נתפסו על ידי שונאיהם ככאלו שמהווים את הרוע ובגידה באל עצמו. עד כדי כך הייתה האיבה כלפי היהודים גדולה, שאפילו יהודים שהמירו דתם לנצרות נחשבו כלא נאמנים ומנעו מהם זכויות רבות.

 

מתוך מציאות קשה זו יהודים החלו להסתיר את דתם ומוצאם בצורה שיצרה חיץ בין היהודי שכלפי חוץ, אשר התנהג בזהה לסטנדרט המקובל וכאחד האנשים, ובין היהודי הסודי שאצלו המסורת נשתמרה בסוד. היהדות נתפסה ובצדק כדבר שמוביל לאומללות אוימה, ולכן הזיכרון היהודי נשאר בגדר סוד. לדעתי ניתן להבחין פה בסוג של סכיזופרניה, כאילו היהודי האנוס חי כשני בני אדם נפרדים.

 

מעניין לחקור את ההשפעות של הרוב היהודי על הציבור הלא יהודי בישראל. האם תופעות של "זיכרון סודי" נשמרות אצל מהגרים לישראל אשר כלפי חוץ הם לא מציגים את זהותם השונה? ניתן לדעתי לחקור את הנושא יותר לעומק. ישנם יהודים בעלי בני משפחה לא יהודים, מתאזרחים במסגרת חוק השבות, וקבוצות של אנשים אתניים שלא מוגדרים כיהודים. קיימת הנחה שבישראל במילה "כולנו יהודים", האם הרגשה קולקטיבית זאת גורמת לקבוצות של יהודים להסתיר את זהותם הלא יהודית על מנת שלא לבלוט כשונים בחברת הרוב היהודית? אני לא טוען לרגע שיש בישראל אפליה ופשעים נגד האנושות כלפי לא יהודים או יהודים למחצה, אבל אני מרגיש שרבים מהאנשים בחברה הישראלית בעלי מוצא לא יהודי מעדיפים שלא לדבר על זה. באופן אירוני, המנוצל הפך לנוגס במציאות הישראלית יש שיגידו.

 
פרסום זה זמין ל"אורחים"

מודל פיתוח הזהות האישית  של פאוקלטס של האדם- על פיו. האם הוא מקור להשוואה כאשר החברה  החסידית היא בתכליתה ריאקציונרית לכל דפוס חשיבה שלא מבית הספר של הדת היהודית, בפירוש המחמיר ביותר שלה?. אולם ההשוואה הזו מתקבלת על  הדעת בכל זאת. מכיוון שכפי שהסובר בטקסט החברה החרדית מגדירה את עצמה תמיד "בהשוואה לגויים". אם כן, יש להגיע למסקנה שכל מה שעולה מנתונים וניתוחים חברתיים בחברה הכללית של ארה"ב יקבל ביטוי הפוך בקרב החברה החסידית.

החברה החסידית לבשה צורה של אצולה או אריסטוקרטיה נוסח אירופה המעמדית. לפי חוקר החסידות וההשפעות הלא יהודיות גלן דיינר, הקהילה החסידית אימצה בהכרח דפוסים רבים שהיו רווחים בסביבה הלא יהודית. זהו נושא גדול לכשעצמו, אולם חשוב להכיר למשל את מושג "החצר", או ה"קלויז", בכדי לתפוס שיש השפעה חיצונית בהכרח.

לפי קביעה זו, צורת החיים החסידית מהווה מעין "מאובן חי" לסגנון חיים ותפיסת עולם כפי שהיה מקובל לפני עידן המהפכות באירופה. זהו עולם שבו ביטוי אישי לאינדווידיואל מפנה את מקומה להיררכיה ולעיתוי של עולם קודים מוגדר. לכל אדם לפיכך יש יחוס קודם כל, לאחר מכן נוסף אליו גם החצר החסידית, וקיום המצוות נובעים מתוך קוד התנהגות מוגדר ונוקשה.

חוסר הפתיחות לשאלות נוקבות בעולמם של הילדים והנערות החסידיים מקורו בהשקפה היהודית שהמעשה קודם לכוונה. הבנה והסכמה אישית חשובים הם, אבל קודם כל יש חוקים ויש היררכיה, בל יטעו החוקרים את העניין- בלי זה אין חברה חסידית. חסידות היא תנועה אחת מיני רבות בעולם היהודי. על אף רגש הייחודיות והשליחות שנפוצים בקרב החסידים, עלינו להכיר שהם לא בהכרח היהודים האורגינלים ושיש הרבה עובדות שמצביעות על כך שהתנועה הזו היא מהפכנית ומרדנית ביותר בעולם היהודי.

 
תמונה של מאיה מלר
על ידי מאיה מלר בתאריך 27/04/2017, 15:31
פרסום זה זמין ל"אורחים"

הי לכולם,

מצרפת כאן את אחד המאמרים שאסף ביקש שנקרא לשיעור הבא של איימי רמנסניידר ואת המאמר של ורקמייסטר על סן לזאר (אותו לא חובה לקרוא).

למאמר הנוסף שצריך לקרוא אין גרסא אינטרנטית ויש רק עותק אחד מהספר אז עדיף לצלם ולא להשאיל את הספר. 

 

בהצלחה!

 

 

 
פרסום זה זמין ל"אורחים"

נקודה קטנה לדיון ששווה להעלות היא ההבדל בין הרמב"ן לבין הרמב"ם בכל הנוגע לתזונה.

האכילה לפי הרמב"ם - "נפש בריאה בגוף בריא" ותורתו הידועה לגבי תזונה נכונה.

זה מסביר שוב את ההבדל המשמעותי בגישות של השניים. הרמב"ן שמתייחס להאצלה ולרצף והרמב"ם שמתייחס לאוכל בעיקר בהיבט הגשמי ומשמר דיכוטומיה בין החומר לרוח. 

 
תמונה של גבריאל אבלמן
על ידי גבריאל אבלמן בתאריך 22/03/2017, 10:44
פרסום זה זמין ל"אורחים"

 

שיעור שני: על 'הבעיה היהודית' באנתרופולוגיה, ו'בעיית האנתרופולוגיה' בלימודי היהדות.

  • ·         ביקורת על המאמר: Brink-Danan, M. 2008. Anthropological Perspectives on Judaism: A Comparative Review, Religion Compass 2(4): 674-688

 

 

 

הכותב נוגע בשאלה מדוע נמצא עד היום רק ייצוג מזערי, וביטוי קטן מאד לאנתרופולוגיה העוסקת ביהדות ועל היהודים עצמם כמרחב ענייני העומד בפני עצמו, ולא כנגררת של עולמות מחקר ושיטות השוואה השגורות בעולם המושגים הכללי של האנתרופולוגיה.

הכותב מביע אבחנה מרתקת, לפיה, על אף שהייצוג של האנתרופולוגים ממוצא יהודי בולט  ומורגש מאז ראשית התורה הזו במאה ה-19, אין בנמצא עד ימינו התעסקות ביהדות ממש כמו שניתן לצפות שימצא. הכותב מציע מספר הסברים לעובדה זו, חלקם היסטוריים וחלקם תרבותיים הקשורים למציאות של תקופות רלוונטיות שהשפיעו על המחקר האנתרופולוגי היהודי.

האנתרופולוגיה במאה ה-19 וה-20 הושפעה עמוקות מגישות מדעיות-חברתיות אשר נטו לשייך קבוצה או תרבות נבדלת מסוימת לממד של מקוריות אל מול זרות. גישה זו מצאה ביטוי בולט בגרמניה של התקופה, בה אנתרופולוגים חשובים ניסו להראות שהיהודים הם קבוצה -לא קבוצה, וכך להוציא אותה מן הקהילה הגרמנית הילידית. הניסיון של הדגשת זרותם של היהודים נבעה גם מהתפיסה דאז, שהאנתרופולוגיה תפקידה לחקור חברות פרימיטיביות, בהכרח מתוך השוואה לתרבויות מודרניות השונות מהן בתכלית. יהודים שעסקו באנתרופולוגיה חששו שמחקר על היהדות יונע ממקום של הדגשת השונה שיש ביהודים, ובהתאם, הצגת היהודים כקבוצה פרימיטיבית. ברור אם כן מדוע היהודים נמנעו מלעסוק בתרבותם שלהם, בסביבה ועידן כמו זה שמוצג. בימינו, כאשר גישות "גזעניות" הוצאו מהחבילה של עולם האקדמיה, נראה שהבעיה היהודית באנתרופולוגיה עודנה עומדת על כנה, וודאי שעדיין יש במחקר על היהודים הסתרה וגישה נמנעת- ושלא בצדק. בתמצות- אציג את עיקר המאמר : המחקר בישראל ובעולם אודות היהודים, עוסק ביהדות כנוסטלגיה, ובכך מייצר מהמושג "מודל". ראיית היהדות כמעין מוצג במוזיאון, דבר שנובע מזיכרון השואה במידה מורגשת, כמוה כהלך הרוח של ראשית המחקר האנתרופולוגי, המסרב לתת ליהדות את הראייה האובייקטיבית הנרחבת שהיא ראויה לו. לדעת הכותב, יעשה צדק כאשר חקר הגולה היהודית יגע בתהליכים דינמיים הקורים בעולם היהודי בימינו, ותיסוג כבר מהרומנטיקה המונעת פוליטית ורגשית בתחום מחקר זה.

אירופה ככלל גדעה מעצמה את היהדות כתוצאה מהשואה. אכן, זו "טרגדיה אנתרופולוגית" באופן אוניברסלי. המחקר אודות מיעוטים וזיכרון העבר הושפע עמוקות מהלם החורבן שיצרה השואה. אולם יש פה עניין של תמיהה, השואה החריבה את יהדות אירופה אבל בשום אופן לא החריבה את היהדות. בגולה היהודית,   שנים ארוכות לפני השואה יהודים החלו לעזוב את אירופה במספרים הנוסקים למיליונים. מרכזים שלמים של תרבות יהודית כמעט "הועתקו" בשלמותם מהיבשת לעולם החדש (ארה"ב בעיקר). האבחנה כי אירופה אינה המקום היחידי עבור היהודים הורגש עוד בסוף המאה ה-19. השואה הכתה בכעשרה מיליון יהודים שחיו באירופה, אולם היו עוד מיליונים רבים בשאר העולם בעת ההיא. חקר הקהילות היהודיות מקבל במה שנראה כמגמה "מקובעת", המשגה חסרת בסיס בכל הקשור בגישות מחקר אנתרופולוגיות מודרניות. "הפטישיזם" של תודעת החורבן הפכה את הזיכרון לעיקר, ובהתאם- להפיכת ה"בעיה היהודית" כעניין של העבר, ודבר בלתי מורגש באופן פרקטי. אני מציע לבחון אפוא את שורש העניין.  הציונית מאז ראשיתה וביחוד בארץ ישראל התכחשה ליהדות אירופה עמוקות. מדוע פתאום השואה הפכה לחקר נכבד מהזיכרון הלאומי בישראל, כאשר בעבר הציונות סלדה מאירופיות שאותה אפיינה כ"גלותית"?. קהילות שרדו, שגשגו ופרחו במזרח ובמערב, בדרום אפריקה ובהודו. אני מבקש לבחון את ההשלכות של "תודעת הזיכרון" באופן כה חד ממדי כפי שהוא מתבצע. ישנו עולם יהודי עכשווי השונה ממה שמתואר ב"מוזיאון היהודי" של האנתרופולוגיה המתעסקת בסוגיה זו. מי מרוויח פה, ומדוע האשליה חזקה מהמציאות?

 
עמוד: () 1 2 3 4 ()